הזנב של שיבו

הַזָּנָב שֶׁל שִׁיבּוּ הוּא סֵפֶר יְלָדִים עָדִין וּמָלֵא הוּמוֹר עַל חָתוּל קָטָן וּשְׁמוֹ שִׁיבּוּ, שֶׁהַזָּנָב שֶׁלּוֹ מִתְנַהֵג קְצָת… אַחֶרֶת.

שִׁיבּוּ מְגַלֶּה שֶׁהַזָּנָב שֶׁלּוֹ לֹא תָּמִיד מַקְשִׁיב לוֹ. לִפְעָמִים הַזָּנָב מִתְרַגֵּשׁ מִדַּי, לִפְעָמִים מִתְכַּוֵּץ מִפַּחַד, וְלִפְעָמִים פָּשׁוּט עוֹשֶׂה דְּבָרִים מְבִיכִים. שִׁיבּוּ יוֹצֵא לְמַסָּע כְּדֵי לְהָבִין לָמָּה הַזָּנָב שֶׁלּוֹ מִתְנַהֵג כָּכָה, וּמָה זֶה אוֹמֵר עָלָיו. בַּדֶּרֶךְ הוּא לוֹמֵד לְזַהוֹת רְגָשׁוֹת שׁוֹנִים, לְקַבֵּל אוֹתָם, וּלְהָבִין שֶׁהֵם חֵלֶק טִבְעִי מִמֶּנּוּ, גַּם אִם לֹא תָּמִיד הֵם נוֹחִים אוֹ צְפוּיִים.